מה זה גת? היכרות עם צמח הגת

מהו צמח הגת

גת הוא שיח רב-שנתי ירוק-עד ששמו המדעי Catha edulis. הוא נשאר ירוק כל השנה ואינו משיר את עליו בעונה מסוימת. בטבע הוא גדל בדרום חצי האי ערב ובכמה ממדינות מזרח אפריקה, במקומות חמים ושטופי שמש.

בתנאים טובים הוא מגיע לגובה של כשלושה מטרים. הצמח רגיש לקור ולעודף מים, וכשמשקים אותו יותר מדי הוא מתחיל לאבד עלים, נובל ולפעמים מת. מה שהוא צריך זה חום, שמש והשקיה מדודה, וזה בדיוק מה שיש כאן, ולכן הוא מסתגל יפה לאקלים הישראלי. בארץ מזהים אותו קודם כול עם יוצאי תימן, שהביאו איתם את מסורת הלעיסה ומגדלים אותו בגינות הבית עד היום.

אילו חלקים בגת נלעסים

לועסים את העלים הרכים והצעירים ואת הגבעולים הרכים. את הגבעולים העבים והמעוצים לא נוגעים, רק את החלקים הרכים והטריים שצמחו לאחרונה.

הלעיסה איטית. לועסים את העלים לאורך זמן עד שהם נהיים לעיסה, ותוך כדי מוצצים את הנוזלים שנפלטים מהם ומתערבבים ברוק. ממשיכים עד שהעיסה נעשית דקה מאוד. את התהליך המלא תמצאו בעמוד איך לועסים גת.

החומרים הפעילים בגת

בעלים הטריים יש שני חומרים פסיכו-אקטיביים עיקריים: קתינון (cathinone) וקתין (cathine). שניהם שייכים לאלקלואידים (alkaloids), קבוצה של תרכובות ממקור צמחי שמשפיעות על מערכת העצבים המרכזית, ואליה שייכים גם קפאין וניקוטין.

שתי נקודות שכדאי לזכור עליהם:

• הריכוז נמוך. הקתינון והקתין מצויים בעלים בכמות קטנה, וריכוזם בעלים גבוה מזה שבגבעולים.
• הם מתפוגגים מהר. החומרים הפעילים מתפרקים ונעלמים מהעלים בתוך כ־20 שעות מרגע הקטיף.

מכאן הכלל שכל הענף חי לפיו: טריות היא הכול. ככל שהגת נלעס קרוב יותר לרגע הקטיף, כך הוא שומר על תכונותיו. גת שנקטף ונשמר לא נכון מאבד מטריותו, והחוויה נפגעת. לכן חשוב ממי קונים: מגדל אמין שמקפיד על הגידול, ההובלה והשימור מבטיח מוצר טרי. לאיתור נקודת מכירה קרובה ראו היכן קונים גת.

איך מזהים גת איכותי

הדבר הראשון שמסגיר גת טוב הוא המראה. גת איכותי נראה כמו עשבי תיבול טריים, נענע או בזיליקום:

• העלים ירוקים, רעננים וצעירים.
• הם רכים ונעימים למגע, בלי יובש ובלי כתמים חומים.
• הם נשארים עסיסיים ולא מתייבשים מהר.

הסימן השני הוא הריח. לגת טרי יש ריח טבעי ורענן, קצת כמו עשב קצוץ. ריח חלש מדי או לא נעים מעיד לרוב על עלים שכבר אינם טריים.

השלישי הוא הטעם. מי שלועס הרבה מזהה איכות כבר מהלעיסה הראשונה. גת טוב טעמו חזק אך לא מריר מדי, וככל שנקטף קרוב יותר לזמן הצריכה, טעמו חזק ורענן יותר.

זני הגת בקצרה

לגת, כמו לכל צמח, יש זנים שונים. הם דומים במאפיינים הכלליים אבל נבדלים בצבע ובמראה, בגודל, בתנאי הגידול וברמת ריכוז החומרים הפעילים. זו חלוקה גסה, ומתחתיה יש תת-זנים, השבחות גנטיות והכלאות.

• גת תימני (לבן / ישראלי) הוא הזן האותנטי שהביאו התימנים ארצה, ואפשר למצוא אותו בגינות רבות של בני העדה. זהו הזן העממי, וכמות החומרים הפעילים בו נמוכה יחסית. עליו רכים וטעמם עדין.
• גת אדום מוכר בעלים בגוון אדמדם. הוא רגיש יותר למזיקים, אבל ריכוז החומר הפעיל בו גבוה מזה של התימני. הוא מחזיק מעמד בקירור זמן רב יותר, ולכן מתאים במיוחד להכנת מיץ.
• גת חבשי הוא החזק ביותר בחומרים הפעילים, ובו החומר הפעיל נמצא גם בגבעולים הרכים ולא רק בעלים. בארץ מוכרים תת-זנים כמו אבו מיסמר, קימבו וגלמסו.

הרחבה על ההבדלים בין הזנים, הטעמים והשימושים תמצאו במדריך זני הגת.

מה שחשוב לזכור

במסורת התימנית והחבשית מייחסים לגת השפעות שונות, בעיקר תחושת עֵרנות ורוממות רוח במפגשים חברתיים. המידע כאן הוא מידע כללי ובוטני להיכרות עם הצמח, ואינו מהווה ייעוץ רפואי. לדיון מסודר בהיבטים הבריאותיים והמדעיים ראו את המדריך גת, בריאות ומדע.